דילוג לתוכן הראשי

דמיון, דמיון מודרך ומה שביניהם

 

 אז מה תפקיד הדמיון בחיים שלנו ואיך הוא יכול לעזור לנו לשפר אותם ?  

 

איינשטיין אמר פעם שהדמיון חשוב יותר מהידע,

ואני אומרת שחשוב שנדע יותר על הדמיון.


ולמה בעצם?


כי אנחנו משתמשים בו המון, עשרות ואפילו מאות פעמים בכל יום.

ובעיקר, כי יש לו כוח עצום והוא נוגע כמעט בכל דבר שאנחנו עושים.

הוא עוזר לנו להיזכר בפרטים מהעבר, לפנטז על העתיד, לחלום חלומות, או סתם להתנתק ולחלום בהקיץ. הוא משחק תפקיד מרכזי בצורת החשיבה שלנו, בעיבוד אינפורמציה ובזיכרון לטווח קצר וארוך. הוא מעורב גם בלמידה, בכתיבה, ביצירה, בקבלת החלטות ובפתירת בעיות. והוא מהותי אפילו ליכולת שלנו להתמודד עם רגשות ותחושות גוף.


אז איך זה עובד ?

                         

אנחנו יודעים לחשוב באמצעות תמונות שאנחנו רואים בדמיון.

וזאת יכולת שמתפתחת אצלנו עוד לפני שאנחנו לומדים איך בכלל להשתמש בשפה.

אפשר לומר, שזאת הדרך שלנו ללמוד על עצמנו ועל העולם כבר מגיל אפס. ולכן, זאת יכולת חשובה ממש ברמת ההישרדות שלנו.

בזכות התמונות שאנחנו רואים בדמיון, המחשבות שלנו מקבלות 'חיים'.

המח יודע לשלוף מהזיכרון 'תמונות מנטאליות' ולהרכיב מהן מאין פאזל- לבקשתנו. וזה מה שבעצם מאפשר לנו לדמיין בין רגע, סיטואציות שלא קרו במציאות מעולם ואפילו ממש לפרטי פרטים. 

את הפאזלים האלה אנחנו מרכיבים בראש, בדרך כלל, באופן לא מודע. וזאת, על-אף שיש להם פוטנציאל אדיר לקבוע את גורלנו כמעט בכל תחום, בעתיד הקרוב ובעתיד הרחוק.

למשל בבקרים, אנחנו בוחרים מהארון בגדים ונעליים שלא לבשנו יחד קודם- רק על סמך האופן שבו שאנחנו מדמיינים שיראו עליינו. ובערב במסעדה, אנחנו מסתכלים על התפריט, מדמיינים את הטעם, הצבע והמרקם הכמעט מדויקים של מנות (כולל את אלה שלא טעמנו מעולם), ובוחרים במנה שתגרום לפה שלנו להתמלא ברוק. 

באופן דומה, אנחנו משתמשים בדמיון בכדי לקבל מושג בנושאים שהם הרבה יותר משמעותיים עבורנו. כמו למשל; איזה מקצוע מתאים לנו, עם מי נתחתן (או שלא) ואפילו איזה דירה נקנה ואיפה בארץ או בעולם היא תהיה. 

כי כאשר משהו בדמיון שלנו מרגיש לנו 'נכון', יותר קל לנו ליישם אותו גם בעולם שמחוץ לראש. 

 


מממ... סלט עדשים או כריך אבוקדו?

                         אז סלט עדשים או כריך אבוקדו?

  

למה אנחנו מדמיינים דווקא דברים מסוימים?


טוב לדעת שהדמיון הוא לא סתם עולם של פנטזיות, אלה כלי שימושי שעוזר לנו להבין מה אנחנו בעצם רוצים.

אך השאלה שנשאלת והעסיקה גם אותי לא מעט (בייחוד לאחר שהתחלתי לטפל בדמיון מודרך), היא- מדוע אנחנו מדמיינים דווקא את מה שאנחנו מדמיינים? הריי, לא כל רעיון שעולה בראש שלנו הוא בהכרח  השקול והבריא ביותר.

כדי לענות על השאלה הזאת, חשוב שנבין קודם, שלצד יכולת הדמיון המתפתחת בילדות, מתעצבת גם הבניית המציאות שלנו. 

בעצם דרך החוויות המוקדמות, דרך עיניי ההורים, ובהשפעת הסביבה הקרובה והחברה, אנחנו לומדים המון על עצמנו ועל העולם.

המח יודע לקלוט דרך החושים אין ספור פיסות אינפורמציה מהסביבה והוא נוטה לשמור בזיכרון בעיקר את כל מה שהוא מזהה כמידע רלוונטי לצורכי הישרדות. וזאת אגב, אחת הסיבות שלפעמים הזיכרונות החזקים ביותר מתקופת הילדות וההתבגרות שלנו, הם סביב אירועים פחות נעימים שקרו לנו, או אפילו טראומתיים.

תיאוריות  פסיכו-נוירולוגיות, מייחסות להתפתחות הדמיון, והדמיון החזותי בפרט,  גורמים גנטיים וסביבתיים. 

יוצא שהדמיון שלנו בעצם מתפתח בשלב מאוד מוקדם שבו אין לנו שום שליטה על התמונות שהמח קולט, ועל הקונטקסט הרגשי שלהן, הנלמד בעיקר מהסביבה הקרובה. לכן, קורה שאנחנו 'מאפשרים' לא פעם, גם מבלי שנרצה, לדפוסים לא מודעים מהילדות המוקדמת שלנו, לנהל לנו גם את החיים הבוגרים.


אז מה עושים?


דמיון מודרך, הוא כלי שיכול לעזור לנו 'לעבוד' על המוח. כי למרות מה שאולי נדמה לנו, מערכת העצבים שלנו לא באמת מסוגלת להבדיל בין דמיון למציאות. מחקרי מוח מראים- שכאשר אנחנו מדמיינים סיטואציה מסוימת, מופעלים במח בדיוק אותם אזורים, המופעלים כאשר אנחנו חווים את הסיטואציה הזאת במציאות.

 

זאת המציאות או הדמיון?


תרגילי דמיון מודרך יכולים לעזור לנו לפרוץ את מחסומי התת מודע ואת המגבלות שיצרנו לעצמנו פעם כדי לשרוד.

תסריטי דמיון מודרך המותאמים אישית, מאפשרים לנו ליצור פאזלים חדשים מאותן תמונות מנטאליות השמורות בזיכרון שלנו וליצור  מהן תסריטים מקוריים המכילים דמויות, צבעים, קולות ואפילו ריחות אשר מסייעים ביצירת שינוי תפיסתי ותודעתי חיובי.

ההרפיה באמצעות חיבור לנשימה ותשומת לב לתחושות הגוף- הנלמדת גם היא בתרגול, מאפשרת פעילות הורמונלית המשרה בנו תחושת רוגע, שלווה וביטחון ובכך מסייעת לגוף גם בתהליכי בניה וריפוי.

 

בעשורים האחרונים יצאו אין ספור מחקרים המאשרים כי דמיון מודרך יכול לסייע בהתמודדות עם מצבי חולי שונים, נפשיים וגופניים כאחד, ובניהם: כאב כרוני, חרדה, דיכאון, הפרעות שינה, שחיקה, סכרת, לחץ דם, מחלות דלקתיות, הפרעות במערכת החיסון, אי- פריון, סרטן, ועוד.

 

מאחר והדמיון היא יכולת בסיסית המשותפת לכולנו, הטיפול מתאים לכל שלב בחיים, ואין צורך בידע או בניסיון קודם.

 

רוצים לדעת עוד על טיפול באמצעות דמיון מודרך?

מוזמנים לפנות אליי:

בטלפון : 0545701376

במייל : mind2toe@gmail.com
דרך עמוד האינסטגרם: mind2toe_holistic_reflexology@
דרך עמוד הפייסבוק:  www.facebook.com/mind2toe



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האם אפשר לשנות הרגלים מבלי להסתמך רק על כוח רצון?

  אז מה באמת עומד בנינו לבין הגירסא הטובה והבריאה ביותר של עצמנו? חשבתם פעם למה כל-כך קשה  לנו לשנות הרגלים?  ולמה, גם כשאנחנו סוף-סוף מצליחים,  אנחנו נוטים לחזור, לא פעם, להרגלים הישנים שלנו?  כי בואו נודה בזה. בכל מה שקשור בהרגלי בריאות והרגלי תזונה בפרט, מחסור בידע הוא כנראה לא מקור הבעיה שלנו. ולא. כנראה שאנחנו לא באמת מופתעים כשהרופא או האחות "נוזפים" בנו משום שלא הקפדנו לקחת את הטיפול שרשמו לנו, או בשל תוצאות בדיקות הדם האחרונות, שאולי "מסגירות" לפחות כמה מהבחירות הקולינריות שלנו מהתקופה האחרונה... כי את ההרצאות שלהם, אנחנו מכירים  כל-כך טוב, שאנחנו יכולים להעביר אותן בעצמנו ב- TED'x ואפילו בלי מצגת.  הרי זה ברור  שעדיפה ארוחה מזינה על פני חצי מגש פיצה, ושמועיל יותר לעשות הליכה מאשר להישאר בבית ולהמשיך לאכול מול הטלוויזיה. וא פילו על סוכר מוסף, ערכי נתרן ומונוסודיום גלוטומאט כבר שמענו. וכן, זה כבר מזמן לא חדש, כי כל ילד יודע שהם ממכרים לא פחות מסמים. אגב, לא רק על תזונה כבר למדנו, כי אנחנו 'ספצים' גם בכל מה שבריא ו'עדיף' לנו בעוד המון ת

איך ניתן להתמודד עם לחץ כרוני? מה זה לחץ סמוי ואיפה בדיוק הוא מסתתר?!

   אותיות מופיעות על הקיר, אני הלחץ (הסמוי), נעים להכיר. תמיד ידעתי שאני מתמודדת מעולה עם לחץ, ויותר מזה, הייתי בטוחה שהוא מוציא ממני את ההכי טוב שלי.  לא חששתי מאחריות או מעומס, פשוט סימנתי ✔ על רשימות "To Do" שאף פעם לא נגמרו, מבלי לחשוב יותר מידי. עבדתי לפחות 3 ימים בשבוע  תוך כדי לימודי התואר הראשון העמוסים שלי, ומיד בסיומם בחרתי להיות אחות  טיפול נמרץ ולעבוד בבית חולים סביב השעון.   המשכתי ללמוד כמעט בלי הפסקה. קורסים מקצועיים והשתלמויות, ממש ברצף, ותוך 4 שנים,  כבר נרשמתי ל תואר השני שלי. זמן פנוי, אתם וודאי מבינים שלא ממש היה לי. ובכל זאת, איכשהו בין לבין, מצאתי זמן גם לחברים, לספורט מכמה סוגים, למוזיקה, לבישול, לקריאה ולעוד תחביבים. הרגשתי שאני ממש חייבת לעשות את הכל ולא הייתי מוכנה לוותר לעצמי מתוך עקרון,  גם אם זה היה בשעות - לא שעות . הייתי בטוחה, שככל שאספיק לעשות יותר דברים, אחווה יותר חוויות, וכתוצאה מכך, אקבל משמעות ואהיה יותר מאושרת.  ואם היו עוד כמה שעות בכל יממה, הייתי אולי מספיקה גם לנוח.  במבט לאחור, זאת לא הייתה תקופה מאושרת במיוחד בחיי. אני זוכרת שהייתי