אותיות מופיעות על הקיר, אני הלחץ (הסמוי), נעים להכיר. תמיד ידעתי שאני מתמודדת מעולה עם לחץ, ויותר מזה, הייתי בטוחה שהוא מוציא ממני את ההכי טוב שלי. לא חששתי מאחריות או מעומס, פשוט סימנתי ✔ על רשימות "To Do" שאף פעם לא נגמרו, מבלי לחשוב יותר מידי. עבדתי לפחות 3 ימים בשבוע תוך כדי לימודי התואר הראשון העמוסים שלי, ומיד בסיומם בחרתי להיות אחות טיפול נמרץ ולעבוד בבית חולים סביב השעון. המשכתי ללמוד כמעט בלי הפסקה. קורסים מקצועיים והשתלמויות, ממש ברצף, ותוך 4 שנים, כבר נרשמתי ל תואר השני שלי. זמן פנוי, אתם וודאי מבינים שלא ממש היה לי. ובכל זאת, איכשהו בין לבין, מצאתי זמן גם לחברים, לספורט מכמה סוגים, למוזיקה, לבישול, לקריאה ולעוד תחביבים. הרגשתי שאני ממש חייבת לעשות את הכל ולא הייתי מוכנה לוותר לעצמי מתוך עקרון, גם אם זה היה בשעות - לא שעות . הייתי בטוחה, שככל שאספיק לעשות יותר דברים, אחווה יותר חוויות, וכתוצאה מכך, אקבל משמעות ואהיה יותר מאושרת. ואם היו עוד כמה שעות בכל יממה, הייתי אולי מספיקה גם לנוח. במבט לאחור, זאת לא הייתה תקופה מאושרת במיוחד בחיי. אני זוכרת שהייתי